מלינרסקי ואח' נ' סוחר ואח'

בפני

כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס

התובעות:

1.דינה מלינרסקי

2.עו"ד דרורית מלינרסקי

נגד

הנתבעים:

1.נתן סוחר

2."הפניקס" חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 13,354 ₪.

הצדדים לתביעה

התובעת 1 הינה בעלים של דירה, בקומה שנייה, ברחוב ז'בוטינסקי 136 תל אביב (להלן: "הדירה").

התובעת 2 הינה עורכת דין במקצועה, המתגוררת עם אמה, ומי שנטלה חלק בהליך אשר הינו נשוא התביעה שבפני.

הנתבעת 2 שימשה כמבטחת של דירת התובעת 1, בפוליסה בת תוקף לביטוח מבנה, לרבות ביטוח בגין נזקי מים וצנרת בדירה (הרחבה), אשר מספרה 12/013/072/0511477 (להלן: " הפוליסה").

הנתבע 1 הינו סוכן הביטוח של התובעת 1, אשר באמצעותו נערך חוזה הביטוח עם נתבעת 2.

עיקרי העובדות

ביום 28.10.12 נתגלו כתמי נזילה בתקרת חדר האמבטיה בדירת התובעת 1. התובעת 1 פנתה מספר רב של פעמים לשכנה המתגוררת בדירה בקומה השלישית הממוקמת מעל דירתה, אולם זו האחרונה סירבה לטפל בנזק שנגרם, והכחישה כי מקור הנזק מדירתה.

ביום 2.11.12 פנתה התובעת 1 לאינסטלטור מטעמה, מר רמי ראדה, אשר תיאר את מצב הנזק שנגרם בדירתה , בזו הלשון: "עקב הרטיבות שממשיכה להתפשט נגרם נזק רב לתקרה, בפועל התקרה מתקלפת, גושים גדולים של טיח מטים ליפול ואף ראיתי כי טיח מן התקרה נפל על ריצפת חדר האמבטיה של הגב' מלינרסקי" .

ביום 4.11.12 פנו התובעות לנתבע 1, בתוקף היותו סוכן הביטוח שלהן, על מנת לטפל בנדון, אולם הוא סירב לעשות דבר מה.

ביום 8.11.12 שלח הנתבע 1 לדירת התובעת 1 נציג של חברת "אמינות אקספרס" בהתאם לפוליסה. בדו"ח שמילא נציג "אמינות אקספרס" נרשם כך: "לא נמצא נזק השייך לדירה, יש רטיבות בתקרה של המקלחת, יש לפנות לדירה מעל מספר 5". בגין הבדיקות שערכו נציגי חברת "אמינות אקספרס" נדרשו התובעות לשלם סך של 100 ₪ השתתפות עצמית.

בהמשך, ועל מנת להיערך כיאות לניהול הליך משפטי, פנתה התובעת 1 לנתבע 1, על מנת שישלח שמאי להערכת הנזק. הנתבע 1 סירב לעשות כן, בטענה שהמקרה אינו נכלל תחת הכיסוי הביטוחי בפוליסה. הנתבע 1 הפנה את התובעת 1 לשמאי בשם אריה פלינר, והציע שהתובעת 1 תשלם את שכרו של השמאי, מכיסה הפרטי.

ביום 14.11.12 הגישה התובעת 1 למפקחת על המקרקעין תביעה למתן צו עשה קבוע כנגד השכנה, אשר דירתה ממוקמת בקומה השלישית, מעל דירת התובעת 1. בתביעה, עתרה התובעת 1, בין היתר, לחייב את השכנה לבצע את כל התיקונים הדרושים בדירת התובעת 1.

ביום 20.11.12 החליטה המפקחת על המקרקעין , למנות מומחה מטעמה, אשר יבצע את כל הבדיקות הדרושות בדירה על מנת לקבוע מה הוא מקור חדירת הרטיבות בחדר האמבטיה של התובעת 1. המפקחת הוסיפה וקבעה כי הצדדים יישאו שווה בשווה בשכר טרחת המומחה.

אין חולק כי התובעת 1 שילמה בגין חוות הדעת המומחה סך של 3,218 ₪.

עוד אין חולק כי התובעת 1 שכרה שירותים של עורך דין לו שילמה סך של 5,850 ₪.

ביום 18.2.13 ניתן פסק דין על ידי המפקחת על המקרקעין, בהסתמך על חוות דעת המומחה מיום 20.1.13. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי הפגמים בדירת השכנה גרמו לרטיבות בדירת התובעת 1. לכן, חויבה השכנה לשלם לתובעת החזר הוצאותיה (ובכלל זה אגרת התביעה, שכר טרחת בעלי מקצוע ושכר טרחת המומחה) בסכום של 4,241 ₪ וכן החזר שכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ₪.

בתאריכים 9.1.13 ו-29.4.13 פנתה התובעת 2 לנתבעת 2 ישירות, לטענתה, בשל רשלנותו של נתבע 1 בגין כך שלא הכיר בכיסוי ביטוחי בפוליסה, בנסיבות העניין. פניות אלו של התובעת 2 לא נענו על ידי הנתבעת 2.

ביום 13.5.13 פנתה נתבעת 2 למפקח על הביטוח מנת לשים קץ לאוזלת היד שנקטו הנתבעים.

ביום 19.6.13 הציעה נתבעת 2 בשיחה טלפונית לשלוח את נציגיה לסייד את חדר האמבטיה בדירת התובעת 1, כמתחייב על-פי הפוליסה. ברם, הנזק תוקן, זה מכבר, על פי פסק הדין של המפקחת על המקרקעין , המורה לבצע את התיקונים של נזקי הרטיבות לא יאוחר מיום 15.3.13.

ביום 1.8.13 השיב נתבע 1 לטענות המועלות נגדו, לפיהן, עמדת הנתבעת 2 היא, כי לנזק שאירע בדירת התובעת 1 אין כיסוי ביטוחי בפוליסה.

ביום 2.10.13 ניתנה החלטת המפקח על הביטוח , לפיה, אין הוא מוצא מקום להתערבות בפניית התובעת 2.

תמצית טענות הצדדים

התובעות טוענות כי, הלכה למעשה , נאלצו להתמודד לבדן, בעודן מבוטחות, בטיפול בנזקי הרטיבות בדירה , מחודש אוקטובר 2012 ועד אמצע חודש מרץ 2013 , בלא שהנתבעים נוקטים בצעדים למזעור הנזק.

לטענת התובעות, הנתבע 1 מעולם לא טרח להסביר לתובעת 1, בכתב או בעל-פה, על מהות הכיסוי הביטוחי בפוליסה ו/או על מהות הכיסוי של נזקי צנרת. הנתבע 1 לא ציין בפני התובעת 1 כי הרחבת נזקי הצנרת אינה מכסה נזק שנגרם לתקרת חדר האמבטיה בדירתה.

התובעות טוענות, כי הסכום שנפסק לתובעת 1 בפסק הדין של המפקחת על המקרקעין נלקח על ידי עורך דינה בהליך שם, בגין שכר טרחה, למעט סך של 146 ₪ שנמסרו לידה על ידי בא כוחה. עולה, אפוא, כי הוצאות התובעת 1 נשארו כפי שהן.

לטענת התובעות , מעיון בסעיף 5 לפוליסה ניתן לראות בברור כי המונח "דירה" מוגדר כך: " המבנה של הדירה או הבית הנזכרים ברשימה מרפסות, צנרת, מתקני ביוב ואינסטלציה.. השייכים לדירה וכל החלקים הקבועים של הדירה או המחוברים אליה חיבור של קבע. אם הדירה נמצאת בבית משותף, כוללת הגדרתה גם את חלקו של המבוטח ברכוש המשותף וכן הצמדות מיוחדות שיש לדירה: לעניין זה "בית משותף"- בית הרשום כבית משותף בפנקסי המקרקעין וכן בית מגורים שיש בו שתי דירות או יותר...".

התובעות מוסיפות וטוענות, כי אם סבר נתבע 1 כי ההרחבה ל"נזקי מים" אין לה כל משמעות כאשר עסקינן בנזק שנגרם על ידי צד ג' - היה עליו לעדכנן מבעוד מועד בכתובים ולא בדיעבד. תחת זו העדיף להחתים את התובעת 1 על הרחבה לפוליסה ולקבל פרמיות עבורה במשך 14 שנה.

התובעות טוענות עוד, כי יש לראות את הנזילה מדירת השכנה כמכוסה בפוליסה, בהתבסס על סעיף 1.י. המעניק כיסוי ביטוחי לשיטפון והצפה ממקור מים חיצוני.

לטענת התובעות, הנתבעת 2 התעלמה מחובתה לברר את הנזק. רק לאחר שהוגשה תלונה למפקח על הביטוח הואילה נתבעת 2 לענות לתובעות ולדחות את מכתב הדרישה שהופנה אליה בינואר 2013 בטענה כי "הנזק אינו מכוסה על ידי הפוליסה". לדברי התובעות, נתבעת 2 הפרה את הפוליסה, המהווה חוזה ביטוח, עקב סירובה לשלם לתובעת את הוצאותיה בהליך שהתנהל בפני המפקחת על המקרקעין.

התובעות מעריכות את נזקיהן בסכום של 13,354 ₪, כפי המפורט להלן:

א. עלות שכר טרחת מומחה (סך של 3,218 ₪).

ב. פיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה (בשל שימוש באמבטיה עם כתמי רטיבות וקילופי טיח)

במשך חצי שנה (סך של 10,000 ₪).

ג. הוצאות ניהול התיק (סך של 316 ₪ ).

טענות הנתבעים

הנתבעים טוע נים, כי המקרה נשוא התביעה אינ ו מכוסה בפוליסת הביטוח. בעוד הפוליסה מכסה המלטות מים מצנרת השייכת לתובעת עצמה, מצנרת השייכת לרכוש המשותף וסיכונים נוספים, הרי שאין היא מכסה מקרים ה מהווים המלטות מים מצנרת הנמצאת בחזקתו של שכן ספציפי.

ראיה לכך שהמקרה אינו מכוסה בפוליסה ניתן ללמוד מהחלטת המפקח על הביטוח במשרד האוצר.

זאת ועוד, המקרה הנוכחי איננו מהווה שטפון ו/או הצפה. שטפון והצפה הינם נזק חד פעמי אשר נעצר ולא נזק מתמשך, כפי נזקי הרטיבות בענייננו.

תביעתה של התובעת 1 כנגד המזיקה (השכנה, בעלת הדירה הממוקמת מעל דירת התובעת 1) התקבלה, והיא קיבלה פיצוי בגין נזקיה, כפי שנאמד על המפקחת על רישום המקרקעין. הגשת התביעה דנן היא בגדר תביעה ל"כפל פיצוי".

המחלוקת נשוא תיק זה הינה בדבר קיום כיסוי ביטוחי , אם לאו ולא בשאלת מיהות האחראי לנזקי הנזילה. הנתבעות טוענות, כי כל אחת מהן נהגה כראוי עת הפנתה את התובעות לתבוע את מקור הנזק.

הנתבעות מציינות כי פוליסת הביטוח שנקנתה על ידי התובעת 1 זהה בכיסויים הניתנים בה לפוליסה התקנית וכי היא קיבלה את אישורו של המפקח על הביטוח כמקובל בענף.

הנתבעות מוסיפות ומציינות כי שלחו איש מקצוע מטעמן כדי להפיס את דעת התובעות וכדי שיוכיח להן כי מקור הנזילה אינו מכוסה בפוליסה . לטענת הנתבעות , לא ברור מדוע התובעת 1 פנתה לעורך דין מטעמה, עת בתה, התובעת 2 הינה עורכת דין. אותו עורך דין גבה מהתובעת 1 סכום גבוה, אשר בסופו של יום המפקחת על רישום המקרקעין מצאה כי אינו תואם לעלות הראויה של ניהול ההליך.

לבסוף טוענים הנתבעים, כי מלבד העובדה שאין כיסוי ביטוחי למקרה, עוגמת הנפש , כלל לא הוכחה ואינה מבוטחת כלל.

דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל בחלקה. מסקנתי זו מבוססת על פסק הדין בת"ק (ת"א) 45372-05-12 סימון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, אשר ניתן ביום 8.8.12 (להלן: "פסק הדין בעניין סימון") ופסקי הדין המאוזכרים בו . קריאה דקדקנית של פסק הדין בעניין סימון מלמדת, כי עובדותיו זהות לחלוטין לעובדות המקרה נשוא התביעה שבפני. הנתבעים לא תקפו את מסקנות פסק הדין, לא אבחנו אותו, ולא הציגו לעיוני פסק דין אחר הקובע אחרת , על אף שיכלו לעשות כן בפרק הזמן שלאחר מועד הדיון ועד לכתיבת פסק הדין. זאת ועוד, מבדיקה שערכתי במאגרי המידע המשפטיים עולה, כי, כפי הנראה, לא הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק הדין. אמת נכון הדבר, כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות איננו מחייב את בית משפט זה לצורך הכרעה בתיק שלפניו .

ברם, משהאמור בפסק הדין סימון לא נסתר, ומשהקביעות הכלולות בו הינן לטעמי מוצדקות, אינני רואה מניעה מלאמץ אותן בענייננו. מפאת חשיבות הדברים, אצטט להלן קטע רלבנטי מפסק הדין בעניין סימון:

"בענייננו, חרף העובדה שהיה ברור די מלכתחילה כי מקור הנזילה הוא מדירת השכן, כך גם לפי מומחי הנתבעת, וכי הנתבעת יכלה לוודא את הכיסוי הביטוחי בשקידה סבירה, הנתבעת שלחה את התובע שהיה לו כיסוי ביטוחי מלכתחילה להליך מורט עצבים מול השכן, במסגרתו נאלץ להתמודד עם טענות שהוא מרטיב את תקרת ביתו בעצמו. הנתבעת אף הכבירה וייצגה את נציגות הבית המשותף בהתמודדות למול התובע, שעה שהייתה אמורה לעמוד לצדו לתמוך בו בהליך, לתקן את הנזק ולחזור לשכן במידת הצורך, וגרמה לתובע לנהל הליך ממושך ויקר, כשהיא יושבת על הגדר.

אדגיש, כי טענת הנתבעת, המופיעה במכתבה מיום 30/4/12, כי הוצע לתובע, מלכתחילה, להפעיל את פוליסת הביטוח בכפוף להשתתפות העצמית, זאת לאחר מתן פסק הדין, לא הוכחה. לו אכן כך היו הדברים, ניתן היה לצפות להודעה של הנתבעת בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי בכפוף לתשלום ההשתתפות העצמית הרבה קודם. מכתב כזה לא הוצג מצד הנתבעת. הנתבעת למעשה לא צרפה מסמך וחצי מסמך לכתב ההגנה, והיא המשיכה בקו של גישה מתנשאת והתנערות מאחריות, תוך הטלת רפש בתובע, כמו כינויו "תובע סדרתי אשר מנהל במודע הליכים על גבי הליכים, הכל בחוסר תום לב משווע תוך הסתרת הכשרתו כעו"ד", דבר שלא הוכח כלל וכלל. מקובלת עלי עדות התובע שאם אכן הנתבעת הייתה מסכימה להפעיל את הפוליסה בכפוף להשתתפות העצמית, התובע היה מסכים לכך ומייתר את ההליך למול השכן. למותר לציין, כי לא התרשמתי כלל כי התובע חסר תום לב. עיון בחוות הדעת שבאו לפני המפקחת על המקרקעין, כמו גם במכתבי התובע ועדותו מלמדים כי התובע נקלע לסיטואציה הזויה בה הוא סובל מנזילות משמעותיות מדירות השכן, כשהנתבעת, השכן, ונציגות הבית המשותף מתנערים ממנו, כאילו אכן התובע הוא זה שהרטיב את תקרת דירתו.

מקובלת עלי גם עמדת התובע, כי במהלך ניהול ההליך המשפטי למול השכן, זמן רב לאחר הנזק, וכאשר הנתבעת מלכתחילה טענה כי הנזק מקורו מדירת השכן, לא היה מקום לדרוש מן התובע לחתום לנתבעת, כי אם יתברר שהנזקים אינם מכוסים בפוליסה יסכים להחזיר לה את כספי התיקון. הנתבעת כמבטחת סבירה הייתה חייבת לבדוק מלכתחילה וליתן לתובע תשובה החלטית האם הנזקים מכוסים בפוליסה אם לאו ואם הייתה מחליטה לדחות את דרישת התובע לתיקון הנזק, הרי שהיה עליה לשגר אליו מכתב דחייה על מנת שיוכל לכלכל את צעדיו. מכתב כזה לא הוצג.

טענת הנתבעת בכתב ההגנה, כי טרם ניתן פסק דינה של המפקחת לא היה ברור מה מקור הנזק ולכן לא היה בידה ניתן לקבוע כי קיים כיסוי ביטוחי תמוהה בלשון המעטה. היעלה על הדעת, כי מבוטח שמבקש להפעיל את הפוליסה נדרש לפסק דין שיקבע את מקור הנזק, בטרם תיאות חברת הביטוח להפעיל את הפוליסה? אני קובעת אפוא, כי הנתבעת התרשלה בטיפול בפניית התובע, דבר שגרם לכך שהתובע נאלץ לנהל הליך משפטי מתיש נגד שכנו וכניסה להוצאות שהיו מתייתרות לו הייתה הנתבעת פועלת בסבירות. התובע ביקש, כי הנתבעת תשיב את הסכום ששילם בעבור חוות דעת המומחה, שהציג בפני המפקחת על המקרקעין בסך 3,696 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪. הנתבעת, כאמור, טענה, כי חלה על התובע החובה לעדכנה אודות הוצאות שבכוונתו להוציא, וכי משלא קיבל את אישור הנתבעת להוצאה זו אינו זכאי לפיצוי. הנתבעת לא הכירה בכיסוי הביטוחי בעת ששכר התובע את המומחה ולכן הנתבעת אינה יכולה לאחוז בחבל בשני קצותיו ולדרוש כי היה על התובע לקבל את אישורה. בנסיבות העניין, אני סבורה, כי על הנתבעת להשיב לתובע את ההוצאות בעין שהוציא עקב התרשלותה ומשכך עליה להשיב לו את שכר המומחה בסך 3,969 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל, כן תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 3,000 ₪ (השווה: ת"א (ת"א) 48893/06 שלמה אור אסטרוג נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, שם נפסק פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪ בגין התרשלות דומה), וכן הוצאות משפט בסך 400 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל".

בנסיבות המקרה שבפני ידעו הנתבעות או למצער היו צריכות לדעת, עוד ביום 8.11.12, כי מקור הנזילה בדירת התובעת 1 הינו מדירת השכנה הממוקמת מעליה בקומה השלישית.

חרף האמור, לא טרחו הנתבעות לבחון לעומק , אם מצב הדברים העובדתי האמור נכלל בכיסוי ביטוחי בגדרי אחת מחלופות הפוליסה (1(י) או 1(יא)). מצופה מן הנתבעות, היודעות ומכירות את דיני הביטוח זה מקרוב כי יעשו כל מאמץ על מנת לסייע למבוטח בעת קרות מקרה הביטוח. לא ניתן לפטור את המבוטח, כלאחר יד, בטענת העדר כיסוי ביטוחי. במקרה הנדון, התרשמתי כי הנתבעות לא פעלו בשקידה ראויה וסבירה, על מנת לברר מי מחלופות הפוליסה יכולה להקנות לתובעת 1 כיסוי ביטוחי, מלא ו/או חלקי, לנזקי הנזילות בדירה. אני קובעת, על כן, כי הנתבעות התרשלו בטיפול בפניית התובע ת 1, דבר שגרם לכך שהתובעת 1 נאל צה לנהל הליך משפטי ארוך ויקר נגד שכנתה וכניסה להוצאות שהיו מתייתרות לו הי ו הנתבע ות פועלות בסבירות.

תוצאת הדברים

אני מקבלת את התביעה בחלקה, כדלקמן:

א. אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 3,218 ₪, עלות שכר טרחת המומחה. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 30.10.13 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב. אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 2,500 ₪, פיצוי בגין עגמת נפש, בערכי היום. סכום זה נקבע על דרך האומדנה, בהתבסס על ניתוח חומר הראיות הכולל והתרשמות מן התובעת 1 במהלך שתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו.

ג. אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 600 ₪, בגין הוצאות משפט. במידה וסכום זה לא ישולם במועד, הוא יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ד, 19 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.